שבע גישות פרשניות לצירוף פלנטה במזל

בית הספר ללימודי האסטרולוגיה, אסטרוגנוסיס, בהוראת גיל פרחי
מתוך השיעורים למתקדמים

בשלבים התחלתיים בהיסטוריה הידועה של האסטרולוגיה לא הייתה לסמלים משמעות עצמית. הפרשנות הייתה של מצבים אסטרונומיים, של צירופים (למשל צמידות בין פלנטות); אלה נתפסו כיחידות עצמאיות ושלמות של משמעות. הייתה זו גישה של "סימנים ואותות" שהסתמכה על תצפיות העבר. כך "כשצדק במזל טלה - תפרוץ מלחמה". אין זו פרשנות סימבולית המבוססת על סינתזה, או יחסי גומלין, בין סמלים עצמאיים, למשל צדק וטלה.

ואולם מהשלב בו אובחנה ונוסחה המשמעות הסמלית העצמאית של כל סמל בפני עצמו, היה אפשר להתחיל לצרף משמעויות של סמלים. במידה רבה אפשר היה לוותר על המרשמים הסמכותיים המוכנים מראש של משמעויות הצירופים, ולהתחיל לסנתז בעצמנו. השאלה שנותרה עד היום פתוחה היא - על פי איזו שיטה או עקרונות מצרפים את הסמלים, ובמקרה זה פלנטה ומזל, כך שתופק הפרשנות?

להלן עוד חמש גישות פרשניות לגבי אופן הפקת המשמעות מצרופי הפלנטות במזלות:

1. הפלנטה היא ה"מה", המזל בו היא נמצאת הוא ה"איך". המזל מאייך, וקובע את אופן ואופי הביטוי של פלנטה הנמצאת בו, ובין השאר פותח אפשרויות מסוימות עבור הפלנטה, וסוגר אחרות, בהתאם לטבע ולסגנון של במזל. "העיקרון שמסמל כוכב מתבטא בצורה האופיינית למזל בו הוא נמצא" (טלילה סטן).

פרשנות לדוגמה: "ונוס טלאית": רגשות לוהטים, התאהבות מהירה, ביטוי רגשות אימפולסיבי (טלילה סטן). זו גישה, טכניקה פרשנית, נפוצה מאד, שפותחה ע"י הפקולטה ללימודי האסטרולוגיה הבריטית (מרגרט הון) פחות או יותר באמצע המאה ה-20.

2. המזלות מתבטאים דרך ה"ערוצים" של הפלנטות. המזלות הם ארכיטיפים שמתבטאים גם כצרכים נפשיים, והפלנטות הן הסוכנים או האמצעים להגשמתם.

פרשנות לדוגמה - "טלה באמצעות ונוס": וויטליזציה באמצעות אינטימיות ויחסי קרבה זוגיים, הזוגיות מבעירה את שלהבת העצמאות ותחושת ה"אני חי!".

3. המזלות והפלנטות הם ביטויים נרדפים בעלי משמעות זהה ב“אלף-בית האסטרולוגי“ (שיטת 12 האותיות). למשל: טלה = מארס, ונוס = מזל מאזניים. לפיכך הפרשנות של מרס במזל מאזניים זהה לזו של ונוס במזל טלה. גישה זו פותחה וקודמה על ידי של ציפורה דובינס.

4. סטפן ארויו הציע שהמזלות מציינים את ה"דלק" וה"מזון", את תחומי ההתנסות והפעילות (מאפייני המזל הרחבים), באמצעותם יתפתחו ויפעלו היטב התפקודים הפסיכולוגיים של הכוכבים (ראה גם רוי אלכסנדר).

פרשנות לדוגמה - "התנסויות טלה למימושה של ונוס": ניקח למשל פן פסיכולוגי חשוב מאוד של וונוס - מה שאדם צריך לקבל בתוך עצמו כדי לאפשר לעצמו להיות נאהב. אחת המשמעויות המיוחסות למזל טלה היא אסרטיביות. לפיכך, אדם בעל צירוף שכזה נחוץ שיקבל את האסרטיביות הטלאית שבו כדי שיהיה מסוגל לקבל אהבה. הוא עשוי להתקשות ללהיות פתוח לאהבה אם אינו מקבל את האסרטיביות שלו עצמו; אי קבלה זו תתבטא למשל בהשלכה על הזולת כמוביל, דומיננטי, אנוכי ותוקפן. המזל הוא התנאים הארציים המזינים ותומכים בהתפתחות ובהגשמת תפקוד הפלנטה בחיינו.

5. המזלות כמסמלים אתגרים התפתחותיים, פסיכולוגים-רוחניים, עימם האדם מתמודד באמצעות הפלנטות במזל, כשלרשותו משאבים ספציפיים שהמזל מציע, אסטרטגיות אופייניות, וסיכונים הקשורים בהחטאת המטרה ההתפתחותית (גישה שהוצגה לראשונה על ידי סטיבן פורסט).

פרשנות לדוגמה - "וונוס מתמודדת עם האתגר של טלה": המשימה או האתגר ההתפתחותי - הגשמת "אומץ קיומי" (טלה) - האומץ להיות אתה עצמך, לבטא את רצונותיך, ללכת בדרכיך, ולהגיע לאיחוד הכוונה עם העשייה (טלה) - ביחסי קרבה אינטימיים (וונוס).

אסטרטגיה: פול קונטקט, יצירת וזימון מצבי חיכוך וסטרס בהקשרים הרגשיים בתוך יחסים אינטימיים, מצבים הדורשים אומץ, פעולה מהירה ואסרטיביות.

משאבים: כנות, אנרגטיות, פשטנות, סוג של "נרקיסיטיות חיובית" שנמנעת משיקולים נרחבים של "מצד שני ושלישי".

סיכונים: קשורים כולם ב"להילחם את המלחמה הלא נכונה" בהקשר של הצורך בקרבה והרצון באהבה.

פרשנות הוליסטית

אינני חושב שחייבים להכריע מה הגישה "הנכונה", ולהעדיף אחת מהן על האחרות. כל מורה וגישתו הוא, וכך כל אסטרולוגית ואסטרולוג. אבל חיוני להכיר את כולן, ולראות שאותם הנתונים האסטרולוגיים טכניים ואותן ההתממשויות בפועל, כפי שהן מתגלות במציאות, בחיים, וכפי שהן מתוארות בספרות המקצועית האסטרולוגית - ניתנים לפירוש ולהבנה בשני אופנים עקרוניים מנוגדים. האחד, פירוש "סוגר", סטטי, שאינו מותיר לאדם ברירות (אפיון, אבחון וחיזוי). השני - פירוש "פותח", או דינמי, המצביע על התנאים לשגשוג אישי ועל אלטרנטיבות של התפתחות וצמיחה לעומת ניוון והרס.

הצגתי שש גישות לפענוח הקשר שבין כוכב ומזל (כולל גישת "הסימנים והאותות" העתיקה). הגישה השביעית, המרתקת והפורייה ביותר לטעמי, עושה שימוש בכולן, מתוך הכרה שכל אחת מהן פותחת פתח אל האמת, אבל איננה האמת השלימה. השגיאה הגדולה ביותר היא היצמדות לשיטה אחת בלבד, ואילו ידע ממשי, "גנוסיס", מתגלה לנו בפרקטיקה כאשר אנו בתנועה מתמדת בין הגישות השונות.